בואי נדבר על דימוי עצמי
ודימוי גוף - בגיל התבגרות
קיים בנו מרגע הולדתנו,
מושפע מכל מה שקורה לנו...
ואנחנו מעצבות אותו כל רגע מאז.
עוד יום חמישי הגיע , אני גמורה מעייפות אחרי יום עבודה
יש הכנות לשבת, מחליפה בגדים , אנחה קלה ויאללה מתחילים.
נכנסת לחדר של הבנות
והעצבים מתחילים לעלות!
מכירה את זה שהבטן שלך
מתעצבנת
מתכווצת
הגוף שלך מתוח
ואת ממש רוצה לשבור משהו
אז ככה זה כשאני רואה ערימה ע-נ-ק-י-ת
של בגדים! על הרצפה!
באמבטיה- שרותים של המתבגרת שלי.
בגדים שרק לפני רגע *טרחתי*
לכבס, לייבש, לקפל, לסדר בארון.
והיא ברגע אחד של, "אין לי מה ללבוש"
ו"זה לא יפה עלי"- העיפה הכל כאילו אין מי שאוסף אחריה.
וכבר דיברתי, צעקתי, שיתפתי
וזה לא עוזר, היא בשלה
מודדת וזורקת לרצפה
לא מבינה את ההשלכות של זה- תרתי משמע.
והנפש שלי? עייפה! גם מלנקות ולסדר כל היום , וגם מלדאוג לה. זאת האמת.
אני רואה אותה מול המראה לא מרוצה! לא מרוצה מהשיער שלה,
לא מרוצה ממה שהיא לובשת, לא מרוצה מהחולצה,
לא מרוצה מהחצאית החדשה, לא מרוצה מאף שמלה לשבת (ויש לה כמה יפות ממש)
לא מרוצה. נקודה. ואני דואגת לה.
כל פעם שהיא לא מרוצה אני מתכווצת- כיווץ כזה בבטן שאומר
"מה יהיה עם הדימוי העצמי שלה"?
אם ככה היא רואה את עצמה עכשיו, מה יהיה כשהיא תגדלוהעולם אכזר...
העולם הזה שגם אומר שאיך שאת ניראת או מתלבשת אומר הרבה עליך ועל מי שאת
וזה כל כך מתעתע ושגוי וכל כך לא בשליטתי.
מודל היופי מכתיב איך נערה- אישה צריכה להיראות
וזה לא ממש רציונלי או תואם מציאות
וכולם מדברים על זה
אבל אני לא כל כך בטוחה שזה משתפר
*הנוער* *שלנו* עדיין חושב כמו המודל הזה!
וסובל ממנו. בדיוק כמונו!
והאמת... אני אגלה לך בסוד
גם לי מסובך עם איך שאני רואה את עצמי במראה
וגם לי יש מספיק ימים , שאני לא אוהבת מה שאני רואה
מחליפה בגדים , זורקת לעצמי אמירה לא מחמיאה
מדלגת על ארוחה , או מתאמנת ממש חזק
מכירה את זה?
וכשהיא ככה
אני דואגת. לה ולעצמי.
אני יודעת שיש מה לעשות עם זה
אני יודעת שלאט ובהרבה אהבה עצמי
אפשר לשנות תפיסה.
אני יודעת שהיא (ואני), יכולות לדבר לעצמנו אחרת
לכבד, לאהוב ולקבל את הגוף שלנו- ככה בפשטות- טובות כמו שאנחנו.
קל? לא תמיד. חשוב והכרחי? מאוד! לחיים ממש.
אז אם גם המתבגרת שלך ככה ואת מדברת איתה ואליה
מנסה ומרגישה שזה לא כל כך עובד, והיית רוצה שהיא תהיה שמחה
שתאהב את מה שהיא רואה במראה- תדעי שיש מה לעשות עם זה.
קודם כל תאירי לעצמך- מודלינג זו אחת הדרכים הכי טובות
ללמד לבבות על העולם. תתחילי בלהחמיא לעצמך,
לאהוב אותך כמו שאת.
ואח”כ- תשקפי לה את כל הטוב שבה- בחיצוניות ובפנימיות
בלי להגזים- רק לפי מה שתואם מציאות.
את תיראי שהזמן יעבור והיא תאמין ללב שלך יותר ויותר
ומשהו בתוכה יירגע, יאהב, יקבל אותה.
ואם זה אחר, מורכב יותר, כואב יותר
דברי איתי ויחד נראה אותך ואותה.
