שינויים בגיל ההתבגרות
בגוף- נפש ותפיסת עולם
מה באמת קורה בגיל ההתבגרות
ואיך זה משפיע על המתבגרת שלך.
תיראי-
אם הגעת עד כאן כנראה שאת כבר אמא למתבגרים\ות.
ואת בהחלט מרגישה את השינויים שגיל ההתבגרות מביא איתו.
אני אישית מרגישה שזה ממש לונה-פארק.
לפעמים כייפי ומצחיק, לפעמים עולה גבוה וטס בטיל למטה,
לפעמים מפחיד או מרגש מאוד ולפעמים גם ממש מתסכל ומעייף.
ואני- אמא של המתבגרת החמודה שלי
עם כל הידע והניסיון שיש לי
מנסה לצלוח את המשחה הזה בקלות.
להגיד לך שאני לא מתאמצת על זה- יהיה שקר.
אני בשיח מתמיד עם עצמי על...
מה אני צריכה לעשות אחרת, איזה מודלינג אני נותנת לה
על מה אנחנו מדברות
והכי חשוב איך לדבר איתה על כל מיני נושאים רגישים
וסופר חשובים להתפתחות האישית שלה, למוגנות שלה, לחיים
הטובים שאני רוצה עבורה.
ובכל צעד כזה נזהרת מאוד לא לדרוך, להכאיב, לרמוס
להציף עינייני ילדות שלי
שלא קשורים אליה ועדיין איכשהו - דרכי- פוגעים גם בה.
וכמו שאמר המשורר :
“שלא ירשו את השריטות שלי”.
קחי רגע נשימה. את אמא שלה,
את רוצה להיות הכי ”בסדר” בגידול שלה.
אבל- היא אדם בוגר לעצמה. שזה מעולה!
יש לה כבר דעות מוצקות על העולם, רגשות משלה
מערבולות משלה, חוויות טובות וגם פחות שכבר
עיצבו את אישיותה- בדיוק בשנייה שלא היינו שם להגן או לרפד את המציאות.
גיל ההתבגרות הוא לונה פארק שיש בו המון. ועדיין לא דיברנו על שינויים הורמונליים, התפתחות פיזית וים של סערות ריגישיות שכל הזמן מאיימות להציף. וזה העולם שלה. בדגש על שלה.
ואם נוכל להיות כמו אורחים לרגע... אולי נצליח להבין מה מתחולל שם בפנים,
נוכל להכיל, לקבל, להסתכל עליה בעיניים של חמלה, של הבנה שאני והיא עוברות פה מסלול בעולם.
לכל אחת יש את המסלול שלה- יחד יותר קל לעשות את הדרך.
מצאתי משהו ברשת שהיה כל כך מדויק- אז הבאתי אותו לכאן- להציץ רגע לעולם שלה.
אמא,אבא.
זאת אני. הבת המתבגרת שלכם.
זו שקשה לה לקום בבוקר
(כי ככה זה בגיל ההתבגרות. הורמון השינה מופרש מאוחר יותר ואז קשה לי לקום)
זו אני.זו שפתאום צורחת ומתחצפת אליכם.
(כי האזורים במוח שאחראיים על וויסות, עדיין לא התפתחו אצלי לגמריי)
זו אני. שצמוד לחברות שלי רוב שעות היממה.
(כי רק הן מבינות באמת מה עובר עליי. הגיל הזה עובר גם עליהן)
זו אני שמחוברת שעות למסך.
(כי זו ה"שכונה החדשה" בה מסתובבים כל החבר'ה שלי)
זו אני שקמה בבוקר עם פרצוף מחוצ'קן או שיער שלא מסתדר
(ואתם לא יודעים עד כמה אני מתביישת ומתפדחת מעצמי)
זו אני שאוכלת כמויות ענקיות של אוכל, או דווקא מונעת מעצמי
(כי זה השלב בו הגוף שלי נמצא בשיא גדילתו וההורמונים משגעים אותי)
זו אני שאומרת לכם שאתם חופרים.
(כי שמעתי שביקשתם בפעם הראשונה, תהיו קצת סבלניים)
זו אני שמתנגדת כמעט לכל מה שאתם אומרים.
(כי זו הדרך שלי לייצר את הזהות שלי ואני רוצה לגלות מי אני)
זו אני שמתנהגת פעם כמו מישהי בוגרת ופעם כמו תינוקת צווחנית.
( זה חלק ממאפני הגיל - התנהגות קיצונית וראייה של שחור או לבן)
זו אני. הבת המתבגרת שלכם.
תנו לי יד. תקשיבו לי.
תראו את הלב שלי.
תאהבו אותי. בשיח, במבט, בפינוק.
אני זקוקה לכם.
פשוט קצת גדלתי ואני רוצה לבדוק מי אני.
אל תעלבו ממני.
תכילו אותי. תשמחו בי.
ואם אני מגזימה-שימו לי גבול ברור.
תשמרו עליי. אני מבקשת שתשמרו עלי.
כי הגיל הזה ממש לא קל.
בסוף אני אעבור את הגיל הזה.
ואז אתם תהיו גאים בי.
ואני-אהיה גאה בעצמי.
באהבה
ואני באמת אוהבת אתכם
ומעריכה אתכם
ולומדת מכם
גם אם זה לא תמיד נראה ככה. חיבוק.
המתבגרת שלכם :)
